<h1>בדק הבית לרא"ה על תוה"ב בית ששי שער ראשון</h1>
<h2>דף יט:</h2>
עוד כתוב שם הא דתניא קידוש ידים ורגלים במקדש עד לפרק, לחולין עד לפרק, לתרומה עד לפרק, ומוכח בהדיא בערכין בקדוש ידים במקדש עד הפרק שמתחברת היד עם קנה הזרוע, וזהו עד סוף פסת היד. וגרסינן עלה, אמר רב ע"כ לחולין עד כאן לתרומה. ושמואל אמר ע"כ בין לחולין בין לתרומה לחומרא. ורב ששת אמר עד כאן בין לחולין בין לתרומה לקולא. ובירושלמי משמע דמחמרינן בחולין מבתרומה, דאמרינן התם בשם רב לתרומה עד לפרק, לחולין עד קשרי אצבעותיו, היינו סוף פיצול האצבעות עם פיסת היד, מכלל דלתרומה עד לפרק דקאמר היינו קשר אמצעי שבאצבעות, והקשה המחבר היאך אפשר, והלא עיקר לא אמרו נטילת ידים לחולין אלא משום סרך תרומה, והיאך אפשר דתיהוי תרומה קילא מינייהו, ותירץ דלתרומה דקאמר עד לפרק היינו סוף פסת היד, ולחולין עד סוף פיצול האצבעות ע"כ. ואינו נכון, דא"כ פליגא דרב אמתניתא, ורב שמיע ליה מתניתא כדאיתא בגמרין, דפריש עד כאן לחולין עד כאן לתרומה, ובמתניתא ליכא למימר הכי דהא היינו קדוש ידים ורגלים במקדש. אלא ודאי עיקר כדפרישית, דחולין חמירי מתרומה ואף על גב דמשום סרך תרומה, משום דתרומה חמירא וזהירי בה, אקילו בה, כדאמרינן דלא התירו במפה לאוכלי חולין והתירו לאוכלי תרומה. ושמואל דאמר ע"כ בין לחולין בין לתרומה סבר, דעד הפרק דחולין ותרומה חד הוא ותרוייהו לחומרא עד סוף פיצול האצבעות. ורב ששת נמי סבירא ליה דתרוייהו חד הוא אלא דלקילא עד פרק שני שבאצבעות, ולרב לתרומה עד פרק שני ולחולין עד פיצול האצבעות והכי סידרא דמתניתא חמור חמור ראשון, וכן דעת מורי רבינו משה ז"ל.
